מהי עבירת הרשלנות

מהי התנהגות רשלנית לפי הדין הפלילי וכיצד ניתן להוכיחה?

כדי להרשיע אדם בעבירה פלילית יש צורך בהוכחת שניים, ובמקרים מסוימים שלושה, רכיבים. אחד- הוא הרכיב העובדתי. כלומר על התביעה להוכיח שברמה המעשית, עובדתית, כל מה שמיוחס לאותו אדם אכן התבצע במציאות. כך לדוגמה אם מייחסים לאדם גרימת חבלה לאדם אחר, יש להוכיח כי אכן נגרמה חבלה לאותו אדם וכי החבלה נגרמה בפועל על ידי הנאשם. שני- הוא הרכיב הנפשי, הקרוי בשפה המשפטית- היסוד הנפשי. כאן יש צורך להוכיח כי מעבר למעשה בפועל, כלומר מעבר לרכיב העובדתי שהוסבר לעיל, הנאשם היה מודע לכל אורך הדרך לכך שהוא מבצע עבירה, ובמקרה שהעבירה הביאה לתוצאה מסוימת, לדוגמה חבלה או נזק אחר, יש צורך להוכיח כי הנאשם גם התכוון או לכל הפחות היה מודע לאפשרות גרימת התוצאה שנגרמה מביצוע עבירה. רכיב שלישי- רכיב זה נקרא בשפה המשפטית- "הקשר הסיבתי". כאן יש להוכיח כי התוצאה או הנזק  שנגרם לנפגע העבירה נוצר כולו רק מאותה פעולה עבריינית. דוגמה לכך הוא מצב שבו אדם פוגע עם רכבו פגיעה קלה בהולך רגל, אותו הולך הרגל היה חולה לב ולאור הבהלה נתקף באירוע לבבי שהביא למותו. במקרה זה תשאל השאלה האם התאונה הביאה בהכרח למותו של הולך הרגל.

אם נחזור לרגע לרכיב השני שפורט לעיל, הוא היסוד הנפשי, הרי שבכל העבירות על התביעה להוכיח את התקיימותו של אותו יסוד הנפשי ברמה הסובייקטבית. כלומר להוכיח כי הנאשם התכוון או היה מודע לביצוע ההעבירה על בסיס התנהגותו ולא על בסיס השוואה לנאשמים או אנשים אחרים במצבו. במילים אחרות- בית המשפט נדרש להיכנס לנעליו, או יותר נכון לראשו, של הנאשם ולקבוע מה היה הלך הרוח שליווה אותו בזמן ביצוע ההעבירה. כפי שאתם וודאי יכולים לנחש, מדובר במאלכה לא פשוטה וברף הוכחה גבוהה.

אז במה שונה עבירת הרשלנות

עבירת הרשלנות שונה משאר העבירות באותו יסוד נפשי עליו דובר לעיל. בעוד אשר בעבירות 'רגילות' יש צורך להוכיח מודעות וכוונה סוביקטיבית, קרי הוכחה כי ברמה האישית-פנימית שאותו נאשם אכן היה מודע ורצה בכל רגע נתון לעבור את ההעבירה, הרי שעבירת הרשלנות בוחנת האם מעשיו של הנאשם היו נעשים גם בידי כל אדם סביר אחר. כפי שניתן להבין, מדובר ברף הוכחה נמוך יותר, המהווה יסוד נפשי אחר. יסוד נפשי של רשלנות בלבד.לכן, במקרים בהם אדם מאושם בגרימת מוות או חבלה ברשלנות, בית המשפט יזקק לבדיקה האם מעשיו של הנאשם היו כאלו אותם היה עושה כל אדם סביר אחר. כאן אין דרישה להוכחה סובייקטיבית כי אם אובייקטיבית בלבד. מדובר בהכרעה נורמטיבית שבוחנת האם המעשים מתיישבים עם הנורמה הרצויה בה אנו כחברה רוצים לעמוד ולקיים.

איך השוני בא לידי ביטוי בענישה

מאחר ומדובר ברף הוכחה שונה וביסוד נפשי שונה גם כן, הענישה בגין עבירות שהיסוד שלהן הוא רשלנות תהיה מקלה יותר מעבירות בהן יש צורך להוכיח יסוד נפשי אישי-סובייקטבי. כך למשל בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות, אדם יהיה צפוי לעונש של עד שלוש שנות מאסר, בעוד שבגין עבירה של גרימת מוות שיש בה יסוד של מודעות או כוונה- אדם יהיה צפוי לעונש שנע בין 12 שנים ועד מאסר עולם במקרה של רצח. דוגמה נוספת, היא מקרה של גרימת חבלה ברשלנות שהעונש בגינה הוא עד שנת מאסר, כאשר מן העבר השני קיים עונש של עד 20 שנות מאסר למי שמבצע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.